הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) היא הפרעה התפתחותית עצבית המשפיעה על ההתנהגות ועל היכולת לתקשר ולייצר אינטראקציה חברתית, ומאופיינת על ידי דפוסי התנהגויות חזרתיות. בעוד שתסמינים של ASD יכולים להופיע כבר מגיל 18 חודשים, אבחון המבוצע בגיל שנתיים ומעלה נחשב לאמין ותקני. בארצות הברית כיום, השכיחות הכללית של ASD היא 1 מכל 59 ילדים (CDC) בעוד שבישראל נמצא כי השכיחות היא 3.6 לכל 1,000 (גל, אבירי, רייכנברג, גביס וגראוס, 2012) אוטיזם ASDמאובחן פי ארבעה בקרב גברים מאשר נשים (Jacquemont et al., 2014).
המילה "אוטיזם", שנמצאת בשימוש כבר כמאה שנה, מקורה במילה היוונית "אוטוס", שמשמעותה "עצמי" ונועדה לתאר מצבים בהם אדם מורחק מהאינטראקציה החברתית .בשנות הארבעים של המאה העשרים החלו חוקרים בארצות הברית להשתמש במונח אוטיזם כדי לתאר ילדים עם בעיות רגשיות או חברתיות. ליאו קנר, רופא מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, השתמש במונח כדי לאפיין את התנהגותם הנסוגה של כמה ילדים שלימד (קנר, 1943). באותה עת בערך, האנס אספרגר, מדען גרמני, זיהה מצב דומה המכונה כיום על שמו תסמונת אספרגר – או אוטיזם בתפקוד גבוה (מקפרלנד, 2006). נכון להיום, אבני היסוד של טיפול באוטיזם הם טיפול התנהגותי וטיפול באמצעות תקשורת, כאשר טיפולים נוספים נוספו לפי הצורך (CDC, 2014).
מהמחקרים המדעיים החדשים ביותר עולה שלאוטיזם ולהפרעות בספקטרום האוטיסטי (ASD) יש גם גורמים ביולוגיים. הפרוטוקול הביו-רפואי של ה- ARI (formerly DAN!) חיבר מהמחקרים האלה גישת טיפול תזונתי, הוא הפרוטוקול הביו-רפואי. תזונה ביו-אינדיבידואלית מהווה טיפול משלים לפרוטוקול הביו-רפואי, שמטרתו להעריך את חוסר האיזון הביוכימי/התזונתי הבסיסי העשוי לתרום לתסמיני אוטיזם, ולאזן אותו באמצעות דיאטה ותוספים תזונה.
קריטריונים לאבחון אוטיזם
קריטריוני ה-DSM-IV אפשרו בעבר לאבחן הפרעה אוטיסטית, הפרעת אספרגר (אוטיזם בתפקוד גבוה) ואבחון כללי של (PDD-NOS) . קריטריוני DSM-5 האחרונים מקבצים את כל האבחנות תחת מטריה אחת של ASD , הכוללת ליקויים חברתיים-תקשורתיים והתנהגויות ואינטרסים חוזרים ומגבילים .(RRBI) (American Psychiatric Association, 2013) יתרה מכך, קריטריון האבחון השני כולל כעת גם קשיים בעיבוד סנסורי.
על פי ה ASD DSM-5 כולל את התכונות הקליניות או הסימפטומים והתסמינים הבאים של אוטיזם:
- ליקויים מתמשכים בתקשורת חברתית ובאינטראקציה בהקשרים שונים, המתבטאים באחד האופנים הבאים:
- 1. ליקויים בהדדיות חברתית-רגשית, החל בגישה חברתית לא תקינה ואי קיום שיחה וכלה בחוסר מוחלט של אינטראקציה חברתית.
- 2. ליקויים בהתנהגויות תקשורת לא מילוליות המשמשות לאינטראקציה חברתית, הכוללות תקשורת מילולית ובלתי מילולית לא תקינה, מגע עין ושפת גוף לא תקינים, ליקויים בהבנה ושימוש בתקשורת לא מילולית וחוסר הבעות פנים.
- 3. ליקויים בפיתוח ושמירה על מערכות יחסים המתאימות לרמה התפתחותית נורמלית; החל מקשיי התאמת התנהגות כך שיתאימו לקשרים חברתיים שונים, דרך קשיים במשחקי דמיון ובהתיידדות, ועד חוסר עניין באנשים.
- דפוסי התנהגות, תחומי עניין או פעילויות מוגבלים ורפטטיביים, כפי שמתבטאים לפחות בשניים מהדברים הבאים:
- 1. דיבור סטריאוטיפי או דיבור שחוזר על עצמו, תנועות מוטוריות או שימוש בחפצים סטריאוטיפים
- 2. צורך יתר בשגרה ודפוסי פולחן של התנהגות מילולית ולא מילולית
- 3. אינטרסים מוגבלים ומקובעים מאוד שאינם תקינים בעוצמתם או במיקודם
- 4. תגובת יתר או היפו לתשומות חושיות, או עניין יוצא דופן בהיבטים חושיים של הסביבה
- התסמינים חייבים להופיע קיימים בגיל הרך
- התסמינים יחד חייבים להגביל / לפגוע בתפקוד היומיומי
אנשים עם ASD עם תפקוד גבוה (HFASD) נבדלים מאחרים בספקטרום האוטיסטי על ידי רמת חומרה נמוכה יותר בקריטריונים האבחוניים (APA, 2013).
אטיולוגיה וקומורבידויות
האטיולוגיה של ASD אינה ידועה; בעוד שתסמונות גנטיות מסוימות, כולל תסמונות Rett ו-Fragile X קשורות לASD, רק 6-15% מה-ASD הם בעלי מקורות גנטיים ידועים (Schaefer, 2008). תכונות קוגניטיביות והתנהגותיות של ASD נחשבות לרוב כתוצאה מתפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית. (CNS) עם זאת, תועדו הרבה חריגות פיזיולוגיות הקשורות ל-ASD שמקורן אינו במערכת העצבים המרכזית (Buie et al., 2010a; Ming, Brimacombe, Chaaban, צימרמן-ביר, וגנר, 2008). מחקרים קליניים שנעשו לאחרונה עסקו במנגנונים כמו הפרעה בחיסון, דלקת, ניקוי רעלים פגום, חשיפות לרעלים מסביבה, ויסות רדוקס / לחץ חמצוני ויצירת אנרגיה / מערכות מיטוכונדריה, כמו גם הפרעות תזונתיות באטיולוגיה של אוטיזם Ming et al., 2008; Theoharides, Asadi, & Patel, 2013
בנוסף, ניתן ליישם טיפולים תזונתיים ביו-רפואיים ואינדיבידואליים בשלב מוקדם והעשויים לעיתים קרובות לעזור ולשנות את מסלול ההתפתחות.
